טל: 052-4039577

מוניות קרית מוצקין

מוניות קריית מוצקין

מונית בקריית מוצקין

מונית בקרית מוצקין

טלפון:

052-4039577

קוראים וגולשים כותבים

פרוש ויקפדיה: התנהגות שאינה מצייתת לצדקת הדרך תוך כדי התרסה, ובפרט יש בה חוסר כבוד. החוצפה אינה מלווה רק בחוסר נימוס אלא גם בגסות רוח ובפגיעה בזולת פרוש שלי - חוצפה מלשון (חוצ-פה) משמע חוסר לקיחת אחריות על כל מה שיוצא מפינו, כל מה שאנחנו מביעים בכתיבה במחשבה ובדיבור זוהי יציאה ויצירה מחוץ לפה? או מפנים הפה? כאשר הפה הוא מלכות הלב ודרכו יוצאים בבואות רחשי הלב של האדם. בס"ד אלוהים שלי רציתי שתדע שגם אם תבשר לי שרק עוד 3 ימים נותר לי לחיות אני עדיין אודה לך על שלושת הימים האלה ואעריך על כך שזה לא מחר כי אני מאושרת בחלקי באשר יהיה, ישתבח שמך לעד,חברים יקרים דעו לראות את חצי הכוס המלאה ואם היא לא מלאה תמיד תוכלו להעביר את תכולתה לכוס יותר קטנה ליל מנוחה שקט ונעים,ישמור עליכם הבורא. היכן שהכי קשה לי שם התיקון שלי. מה היחס של לקיחת אחריות על החיים? ביחס למה שנקבע לי משמים? למה האדם תמיד מאשים את עצמו בחוסר הצלחתו? תשובה - האדם בנויי מכוונה ומרצון מצד אחד עלינו לקחת אחריות על מעשינו ולהשתדל ומצד שני לא להאשים את עצמנו שלא הולך ועל זה נאמר: הבורא לעולם לא מתבלבל ומצידו מגיעה רק שלמות לחיינו והעובדה שאנו חסרי שלמות לא אמורה להעציב אותנו אין עוד מלבדו. הלילה באת אלי בחלום אמא שלי הביאה אותך אלי לחוף הים הושיבה אותך על כיסא , היית כל כך רזה וחיוורת ניגשתי אליך , סובבת את הראש ואיך שראית אותי קראת בשמי וחיוך ענק עלה על פרצופך חיבקת אותי חיבוק עדין וארוך ארוך גל של חום ורוגע עבר לי בגוף ואז התעוררתי .התעוררתי וחייכתי , כי ידעתי שלא תלכי לעולם ההוא בלי להיפרד ממני !ידעתי, ועכשיו אני יודעת שהכל יהיה בסדר שאת שומרת על הילדה שלי איך הרגעת אותי בחיבוק החם הזה , כמו תמיד .הייה שלום דודה אהובה שלי. פולניה אחת איבדה את אחותה הבתולה וכשהלכה להזמין לה מצבה ביקשה שיכתבו ליה:"נולדה בתולה חיה כבתולה ומתה בתולה" מתקין המצבות אמר שיש יותר מידי מילים שחוזרות על עצמן והציע לכתוב:"הוחזרה לשולח ללא שימוש. אני הפסקתי לעשן רק בזכות השיטה של אלן קאר. בלי מלחמות, בלי עצבים, בלי געגועים ובלי להשמין. ורק במפגש אחד. הגיע הזמן לא? שוקלת לקרוא לעצמי "רוחי-מורידת הגשם -סלע": כנס ראשון, שיטפונות, נוח שוקל לבנות גרסה ב' של התיבה, אפילו ראיתי כמה ג'ירפות מסתדרות בזוגות. כנס שני, שובות של הגשם אחרי הפוגה. סדנה- ושוב נפתחו ארובות השמיים. מסקנות? בוקר טוב חבריי היקרים , חשוב שתוציאו את המחשבות השליליות ותכניסו במקומם מחשבות חיוביות, מי שמצליח בזה הופך לאדם שמח ומאושר. בוקר טוב .. מחר . 13.3 לראשונה בחיפה הופעה מלאה של גדולי הנגנים שמתרכזים על במה אחת ושרים את מיטב השירים של הזמר הים תיכוני ,יוונית ,מרוקאית ,וספרדית..כינור דוד אבו ..הגדול, רוני דדון טרבוקיסט מס 1 ,קלידן ערן כרמי, גיטרה מרקו כהן.. נשף פורים משגע רק במועדון הפלייס חיפה לפרטים ושמירת מקומות אצלי שרית!! מהרו לשריין מקומות . אצלי הכל טוב מותק. שבוע עמוס. אתמול בר מצווה מחר חתונה מחרתיים יום התחפושות בפורים. רצה עם הבן לגן אחר כך עם הבת בבית הספר. מאוחר יותר קרקס. למחרת נשף פורים עם הילדים, ראשון שני הם בחופש כך שצריך לראות מה לעשות איתם. בקיצור הרבה שמחה ואושר ורק בריאות. מה איתך? מה שלומך? בא לך לספר לי משהו? לשתף במשהו? שתדע שאתה יכול לסמוך עלי ומה שתגיד תמיד ישאר אצלי. אני כמו כותל. המשך יום נפלא. אינטורן: בילדותי גדלתי במושבה מזכרת בתיה. כבת יחידה לזוג הורים עם תכונה מולדת של נתינה ואנושיות מעולם לא חסר לי דבר. הורי פינקו אותי מעל ומעבר וללא ספק הייתי ונשארתי החלק הבולט בחייהם. חיי כילדה, בין המרחבים הירוקים והשקט הנעים, רחוק מרעש והמולת העיר, בין חוגי הציור והפיסול לשיעורי הבלט והריקוד הצטיירו בעיני כחיי נסיכה מהאגדות. כל צעצוע חדש, כל בגד שרק יצא, כולם ידעו שלילך הראשונה לנסות. אני זוכרת אמא שיושבת שעות ארוכות עם חוברות לימוד ומשחקי חברה ואבא שתמיד מחייך ותומך. מעולם לא הושארתי מאחור, לא היה דבר כזה שהורי נסעו לנופש או לבית מלון ואני לא, המזוודה שלי תמיד הייתה מוכנה ראשונה. המחשבה על ילדותי מעלה בי רגש של בטחון, תחושה של חופש רוחני – יצירתי, הרבה חברות וחברים, תמונה של חיים בריאים מלאי סיפוק בעולם שכולו טוב ובמילה אחת ובקיצור אושר אמיתי הייתי ילדה מאוד אחראית, תמיד אפשר היה לסמוך עלי. לא חיפשתי בעיות ולא יצרתי מהומות. התיידדתי עם אנשים בקלות והייתי חברותית מאוד אך יחד עם זה היתה בי מידה של ביישנות ויכולתי להסמיק ברגע. חונכתי להיות אכפתית ולדעת לכבד. גדלתי בעולם נטול סבל ועם זאת למדתי להעריך את מה שיש ולהיות רגישה ולרחם ולחמול גם על בעלי חיים כבר אז פיתחתי אהבה לכתיבה. אני זוכרת את עצמי כילדה יושבת עם חוברות ציור ובמקום לצבוע אותם כמו שאר הילדים סביבי, מחברת וכותבת סיפורים דמיוניים בהתאם לציורים הייתה לנו במושבה ספריה קטנה וחמימה שהייתה במרחק עשר דקות מהבית, אני זוכרת שהייתי בוחרת ספר כדי לקחת איתי, אבל אז תוך כדי הליכה חזרה ולפעמים עם הפסקה קצרה על הספסל בגן, הייתי מסיימת לקרוא ושוב צריכה לחזור כדי לקחת ספר אחר תקופת הילדות שלי נמשכה עד גיל 12 והסתיימה בעיני באופן סימבולי במסיבת בת מצווה גדולה מהמושבה השקטה והקסומה שלי עברתי עם הורי, עקב שינויים שנעשו במקום עבודתו של אבי, אל בירת הנגב – באר שבע. אני זוכרת מעבר חד וקשה. המנטאליות הייתה שונה, הכל היה גדול ורועש ומהיר מידי עבורי. הרגשתי כמו נוצה רכה שנחת עליה סלע כבד. אבל מצוידת בערכים שנצברו מילדותי, למדתי להתגבר על הפחד, רכשתי לי חברים חדשים ויצרתי לי סביבה חדשה מוקפת באנשים אוהבים וטובים. לכל מקום יש את הייחודיות והנפלאות שלו. המעבר לבירת הנגב תרם להתבגרותי המהירה יותר, למדתי על ההבדל בין בחירות לגורל, בין צדק לאמת ובין תעוזה לפחד. החלטתי לטפח את יצר הכתיבה שבי, נרשמתי לקורס כתיבה עיתונאית בתל אביב שהוביל לקבלתי ככתבת נוער בשבועון "מעריב לנוער", תוך כדי כך התחלתי לכתוב במקומון הבאר שבעי "כל בי" וקיבלתי מדור משלי בירחון הנשים המקומי דאז "שלך", חיי הפכו סוערים ומרתקים ועם הטעם בא התיאבון, נרשמתי ללימודי תקשורת, דוברות ויח"צ במכונים הישראלים בתל אביב, והתחלתי לשדר אחת לשבוע בתוכנית הנוער רדיו-עשרה בהדרכת יואב גנאי, באותה תקופה הצטרפתי גם לצוות כתבי תוכנית הטלוויזיה "תוסס" ובגיל שש עשרה מצאתי את עצמי מנהלת אורח חיים של עיתונאית ואשת תקשורת עסוקה מאוד. באותה התקופה גם יזמתי עם חבר לימודים קרוב, שהפך לימים לעיתונאי בכיר בחברת החדשות של ערוץ 2, את "מכתב השמיניסטים" שהיווה עצומה למען פיתוח הנגב ושעליה חתמו מאות בני נוער. המכתב עורר הדים גדולים והגיע עד לראיון הטלויזיוני הראשון שלי אצל עמוס ארבל במהדורת חצות את תום ימי הנעורים חגגתי במסיבה גדולה שאליה הגיעו כמאה בני נוער מכל רחבי הארץ, קולגות שהפכו לימים לאושיות תקשורת ופוליטיקאים, חברים מבית הספר וגם חברי ילדות מהמושבה שאיתם אני בקשר עד היום את שירותי הצבאי עשיתי בחיל האוויר חצרים. במקביל לשירות ובאישור דובר צה"ל, הפקתי והשתתפתי בתוכנית הנוער "בראש צעיר" ששודרה בקול ישראל מירושלים וכן המשכתי בכתיבתי העיתונאית חוסר צדק גדול וההתמודדות לאחר שירותי הצבאי, עברתי אל העיר הגדולה תל אביב, עבדתי כחברת מערכת בשבועון הנשים "לאישה" ובשבועון הילדים דאז "כולנו". אחד האנשים שהייתי הכי מחוברת אליו, שיכולתי לשבת איתו שעות ולדבר על הכל היה דוד שלי שמעון, סיימו. כשהיה בן שש אובחנה אצלו מחלת סכרת הנעורים שגרמה לעיוורונו וכן לאיבוד שתי כליותיו. סימו בילה את כל חייו בין בתי החולים ובחדרי הדיאליזות, אך רוחו נותרה איתנה והוא התמודד באומץ ובהומור עם האתגרים הקשים שהמחלה הציבה בפניו. במקום להסתגר ולוותר סימו נאבק, המשיך לחיות ככל אדם, מוקף חברים וחברות כשהוא ממצה את חייו כמיטב יכולתו. סימו היה למושתל הלבלב – כליה הראשון בארץ, ובגיל 28 נפטר כתוצאה מהניתוח. מותו של סיימו שבר אותי. סימו תמיד העלה חיוך על פני הסובבים אותו, למדתי ממנו הרבה והוא תמיד יישאר בלבי כשנתיים לאחר מותו, נקלעתי אני למשבר בחיי, רוחו של סימו היא שעזרה לי לקום ולהתמודד כתבתי את סיפורו תוך שאני שואבת ממנו את הכוחות שהיו לו וכך, נולד ספר הקריאה הראשון שפרסמתי "סימו לא גר כאן יותר", הספר נמכר בכל רשתות הספרים הגדולות ועמד בשלב מסוים בראש מהדורת רבי המכר באתר מיתוס באינטרנט. אפילו דובר על סרט שיופק מהספר. הבמאי ג'ורג' עובדיה, הביע משאלה להפיק את סרטו האחרון לפי סיפור חייו של סימו. מסיבת ההשקה של הספר נערכה בביתו של הבמאי אליה הזמין שחקנים מכל סרטיו האחרים. כשנה לאחר פרסום ספרי הראשון, הוצאתי לאור את ספרי השני "ננטשתי" שחשף את סיפורי האישי, את המשבר, הנצחון והחזרה אל מסלול החיים. הספר יצא בצירוף שיר שדרים שחיברו יואב גינאי ויאיר קלינגר, ושאני שרתי, הספר זכה באותם ימים לחשיפה גדולה, ולשערים בעיתונים ארציים ובמקומונים. הוזמנתי כמעט לכל תוכנית טוק שואו ששודרה אז בטלויזיה והועלו הצעות להפקת סרט גם מהספר הזה מה שהצחיק אותי אז זה שהשיר ששרתי התגלגל דרך שדר הרדיו שפיק סלמן אל תחנות ערביות ומצאתי עצמי מקבלת מכתבי מעריצים ממצריים שמופנים אל "הזמרת" לילך יצחק פרסום שני ספרי קריאה בהפרש של שנה אחד מהשני, כשאני רק בת 23, היו חוויה טובה ובונה אבל גם קצת מפחידה. רציתי שקט, רציתי פרטיות, לא רציתי לדבר יותר על דברים אישים בפומבי, רציתי פשוט לכתוב לעצמי וזהו. להיעלם. משך השנתיים הבאות המשכתי בעבודתי העיתונאית ובד בבד עבדתי כמנהלת יחסי ציבור בחברת פרסום כשבמקביל שקעתי בכתיבת ספרי השלישי "פשעים תכסה אהבה". אני זוכרת שהספר היה מונח שלם וגמור על שולחני במשך זמן ארוך עד שאזרתי אומץ ומסרתי אותו למו"ל. בנוסף הייתי זקוקה לשינוי. צדק ויושר, הם שני ערכים שתמיד היו חשובים בעיני, הניסיון שצברתי הפך אותי במידה רבה ללוחמת והחלטתי להירשם ללימודי משפטים בשנת 2001, ביום שבו פורסם ספרי השלישי ושווק אל החנויות, התחלתי את לימודי עריכת הדין "פשעים תכסה אהבה" עמד במדף רבי המכר ברשת סטימצקי והוכתר כספר השנה של ההוצאה ופוסטרים שלו הופצו בארבע הערים הגדולות חוויה שבה הרגשתי מאושרת יום לימודי המשפטים בהצלחה רבה, קבלתי כמתמחה אצל שופט בבית הדין לעבודה, וטקס הענקת התעודה לעריכת דין זה הדבר הכי טוב שעשיתי למעני במהלך חיי. אהבתי ונהניתי מכל רגע בתקופת הלימודים. במסגרת לימודי ובמקביל להם לקחתי חלק בחטיבת זכויות האדם בראשותו של יובל אלבשן והתנדבתי אחת לשבוע במתן סיוע משפטי למיעוטי יכולת ופה ושם שלחתי יד בכתיבת מאמרים לעיתון הסטודנטים למשפט בטקס קבלת התעודה נכחו הורי, סבתי, ובן זוגי שחיכה בסבלנות גדולה לסיום לימודי. שבוע לאחר הטקס נשאנו בחתונה משפחתית ומרגשת כמתמחה בבית הדין לעבודה נחשפתי לא פעם למצוקת הצדדים להוכיח שעות עבודה נוספות, היה חשוב לי לעשות משהו, ומיד עם קבלת תעודת עורכת דין וביחד עם חברת הכנסת רונית תירוש הגשתי הצעה לשינוי חובת הוכחה בנושא שעות עבודה נוספות שהתקבלה ברוב של חברי הכנסת והועברה לחיים יש יופי משלהם, הם מלאים בטעויות ובהצלחות גדולות וקטנות שלא תמיד אנחנו יכולים להבין. אבל זה חלק מהמילה חיים וממה שעושה אותם יפים ומיוחדים מה אני עושה היום כיום אני מתגוררת בארה"ב, בעיקר מאחר ובן זוגי הינו אמריקאי יליד ארה"ב ועקב עבודתו בתחום הפיננסי. אני עוסקת בעריכת דין בתחום ההגירה ובין לבין ממשיכה לכתוב כשנפרדתי משופט בית הדין לעבודה אצלו התמחיתי הוא סיכם את השנה שלנו כשאמר "את המתמחה היחידה שאני יכול לומר שלא רק לימדתי אלא גם למדתי ממנה ואז הוסיף... לך אני לא דואג, אני יודע שאת הדרך שלך תמצאי ותצליחי אז אומרים שכל אדם בא לעולם כדי לעבור מסע מסוים. המסלול שלי ללא ספק היה שונה. אבל היום במבט לאחור אני מבינה שאם לא הייתי עושה את הדרך שלי כפי שעשיתי, כל זה לא היה קורה מוניות קרית ים .

מוניות קרית מוצקין

 

צלמים בקריות - צלמים בחיפה - צלם בחיפה - צלם בקריות